ריבית הפריים (Prime Rate) היא הריבית המשמשת כבסיס לתמחור עסקאות פיננסיות מסוגים שונים כגון הלוואות ופיקדונות, אותה קובע כל בנק עבור עסקאות המבוצעות על ידו. ריבית הפריים היא נגזרת של הריבית שנקבעת על ידי הבנק המרכזי, בתוספת מרווח. המרווח היום הינו 1.5% בכל הבנקים והוא למעשה ריבית הפריים ( P) .
זהו מרווח רווח בנקאי מינימלי מקובל וסטנדרטי המשקף את עלות הכסף לבנקים, סיכונים תפעוליים ורווח נקי, מדובר על החלטה רגולטורית-עסקית שמייצרת בסיס אחיד להלוואות (כמו משכנתאות ומינוס) ולמעשה קובעת תמחור הלוואות משתנות בישראל, על אף שתיאורטית כל בנק יכול להגדיר מרווח אחר.
למה המרווח הזה קיים?
- עלות גיוס כסף: הבנקים לווים כסף מבנק ישראל, והמרווח הזה מכסה את הריבית שהם משלמים לבנק המרכזי.
- סיכון אשראי: הוא כולל את הסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה (דירוג אשראי, ביטחונות).
- הוצאות תפעוליות: עלויות תפעול ובלאי של המערכת הבנקאית.
- רווח לבנק: החלק שנותר לאחר כל העלויות הוא הרווח של הבנק.
- סטנדרט אחיד: למרות שכל בנק יכול לקבוע אחרת, המרווח של 1.5% הפך לסטנדרט, מה שמקל על השוואת הצעות בין בנקים.
שיעורי הריבית אותם גובה הבנק מלקוחותיו בגין הלוואות שניתנות להם, הן ריבית פריים בתוספת מרווח ("פריים פלוס %x״ P+ ). המרווח נקבע ככלל על פי הסיכון שהבנק נוטל בהענקת ההלוואה , אם זה מטרת ההלוואה , טיב הלקוח , משך זמן ההלוואה , בטחונות שניתנו עלות הכסף של הבנק בגיוסו. זה בהלוואות , בפיקדונות שיעורי הריבית אותם משלם הבנק בגין פיקדונות הן ריבית הפריים בניכוי מרווח מסוים ("פריים מינוס %x״ P-). וגם כאן רווחיות הבנק באה לידי ביטוי .